<h1>צידה לדרך מ"א כ"ה פ"ח</h1>
<h2>דף לט.</h2>
לכהנים צוה השם ליתן להם מתנות וחז"ל אמרו שהטעם לפי שהם עומדים לשרתו ולכפר על בני ישראל וכן הכהנים חייבין לישא כפיהם ולברך את ישראל שנאמר [במדבר ו'] ושמו את שמי על בני ישראל וגו' בשחרית במוסף ובנעילה נושאים כפיהם אבל לא במנחה שמא שתו הכהנים ואפילו ביום תענית אין נושאים כפיהם במנחה גזירה משום שאר מנחות במה דברים אמורים בתענית שמתפללים בו במנחה ונעילה כגון צום כפור ותענית צבור. אבל תענית שאין בו נעילה כגון תשעה באב או י"ז בתמוז הואיל ותפלת מנחה שלהם סמוך לשקיעת החמה והיא נראית כנעילה ואינה מתחלפת במנחה של כל יום יש בה נשיאת כפים ואם עלה לדוכן אפילו במנחת יום הכפורים הואיל ואין שם שכרות אין מורידין אותו שלא יאמרו כהן פסול הוא. כיצד נשיאת כפים כשיגיע ש"ץ לעבודה הכהנים העומדים שם הולכין לדוכן ועומדים פניהם מול ההיכל ואחוריהם כלפי העם ואצבעותיהם כפופות לתוך כפיהם וחזן הכנסת קורא כהנים כששליח צבור משלים ההודאה. וקודם שמחזירים פניהם כלפי העם אומרים יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא הברכה הזאת שצויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה ואל יהי בנו מכשול ועון מעתה ועד עולם. ברוך אתה ה' אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. ואחר כך מחזירין פניהם כלפי העם ופושטין אצבעותיהן ומגביהין ידיהם כנגד כתפותיהם ומתחיל ש"ץ ואומר יברכך והם עונין עד שמשלימין פסוק ראשון וכל העם עונין אמן. וכן השני פסוקים הנותרים וכשישלימו השלשה פסוקים מתחיל ש"ץ שים שלום. והכהנים מחזירין פניהם כלפי ההיכל (וכופתין) [וכופפין] אצבעותיהם וכשיגמור ש"ץ הברכה חוזרין למקומן. כשיחזירו פניהם מן הצבור וכן אל הצבור לא יחזירו אלא על דרך ימין. אין הקורא רשאי להקרות לו עד שיכלה אמן מפי הצבור. וכן הכהנים לא יתחילו עד שיכלה הדבור מפי הצבור. וכן מפי המקרא. ואין הצבור עונין אמן עד שתכלה הברכה מפי הכהנים. וכן שליח צבור אינו רשאי לענות אמן אחר הכהנים שמא לא ידע איזו ברכה מקרא אותם. יש רגילין לומר פסוקים על כל תיבה שאומרים הכהנים מהדומה לה. ובגמרא אמרו שעל פסוק ראשון אומרים ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו וגו'. ועל השני ברכו ה' כל צבאיו וגו'. ועל השלישי ברכו ה' כל מעשיו. ויש מן האמוראים אומרים שאין לאמרם אלא יכוין לבו לעולם בברכה. והנוהג אלו השלשה פסוקים לא הפסיד שהרי מאריכין הכהנים בכל מלה ולא יפסיד הכונה בברכה. מתקנת עזרא שלא יעלו לדוכן בסנדליהם אלא יחפים. וכשהכהנים מברכים יהיו תמיד עיניהם כנגד הארץ ולבם לשמים כדי שיכוונו בברכתם. ואין אדם רשאי להסתכל בכהנים בשעה שמברכין שלא יסיחו דעתם. אין ברכת כהנים נאמרת אלא בלשון הקדש. כבדי הפה וכבדי לשון שאין דבריהם ניכרים אין נושאים כפיהם. ולא מי שידיו או אצבעות רגליו עקומות או שהיו ידיו בוהקניות. וכן סומא באחד מעיניו או רירו יורד על זקנו בשעה שמדבר. ואם היה ניכר לבני מקומו מותר. וכן מי שידיו צבועות אלא אם כן רוב העיר רגילים בצביעה לפי שאינם מסתכלין בו. וכן מי שהרג את הנפש לא ישא כפיו שנאמר [ישעיה א'] ידיכם דמים מלאו וכתיב [שם] בפרשכם כפיכם. וכן מי שיצא מן הכלל אע"פ שעשה תשובה. ויש אומרים שאחר שעשה תשובה יכול לישא את כפיו. וכן לא ישא את כפיו עד שיתמלא זקנו. וכן מי ששתה רביעית יין. וכן כהן שלא נטל ידיו. וכן חלל לא ישא את כפיו. כל כהן שאין בו דבר מכל אלו אע"פ שאינו חכם ומדקדק במצות או שהעם מרננים עליו או שלא היה משאו ומתנו באמונה הרי זה נושא את כפיו. ואל תאמר מה יועיל ברכת הדיוט זה שהברכה היא בהקב"ה שנאמר [במדבר ו'] ואני אברכם. עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה אבל העומדים (אחריהם) מצידהם הרי הם בכלל ברכה. וכיון שפניהם מול הכהנים אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת. נשיאת כפים בעשרה וכהנים מן המנין. אם אין שם כהן אלא שליח צבור לא ישא את כפיו שמא יטעה. ואם הבטחתו שנושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי. כהן שלא עקר רגליו לעלות לדוכן בשעה ששליח צבור התחיל רצה שוב אינו עולה באותה התפלה. כל כהן שאינו עולה לדוכן הרי הוא עובר על שלש מצות שנאמר [שם] כה תברכו את בני ישראל אמור להם ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. וכל כהן המברך הרי הוא מתברך שנאמר [בראשית י"ב] ואברכה מברכיך. ומקללים לא יראו אור. שנאמר [שם] ומקללך אאר. ואם ממנו יתברך כל הברכות. שמורות ערוכות. אל כל הגוים והממלכות. להראות טובו וחסדו לישראל בנו בכורו אשר בחר בו באמת ובתמים. מאשורים ולטושים ולאומים. כתב עליו. ברוך תהיה מכל העמים. ואל משרתיו עושי רצונו אמר האל. כה תברכו את בני ישראל. מפי אהיה אשר אהיה. גם ברוך תהיה.
